- הקמת המוסד
- סמל המוסד
- ראשי הארגון לדורותיהם
הקמת המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים ("המוסד")
הקמת המוסד הייתה חלק מן ההבנה של ראש הממשלה דוד בן-גוריון, מייד לאחר קום המדינה,
כי יש להקים מסגרות ממלכתיות לגופי המודיעין שכבר פעלו בתקופת המדינה שבדרך.
כמקובל ברחבי העולם המגמה הייתה להקים שלוש מסגרות נפרדות: שירות מודיעין צבאי (לימים אמ"ן),
שירות ביטחון פנימי (לימים השב"כ), ושירות מודיעין הפועל בחו"ל (לימים המוסד).
מימוש תפיסת פעולה זו ארך זמן ובוצע בהדרגה. ב-30 ביוני 1948 פורק מטה שירות הידיעות
של ארגון ההגנה (הש"י), והוקמו שירותי המודיעין של מדינת ישראל. ביולי 1949 הציע ראובן שילוח,
איש משרד החוץ ומראשי המחלקה המדינית, להקים "מוסד מרכזי לריכוז ולתיאום שירותי המודיעין והביטחון",
שמטרתו להגיע לתיאום ולהכוונה של פעילות המודיעין. בן-גוריון אישר את ההצעה וב-13 בדצמבר 1949
הודיע על הקמת הגוף בראשות ראובן שילוח.
נקבע כי תאריך הקמתו הוא מועד הקמת המוסד, לימים "המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים".
גוף תיאומי זה עדיין לא עסק בפעולות איסוף מודיעין בחו"ל (שנעשו אז במחלקה ייעודית
בתוך משרד החוץ – "דעת"), עד אשר בראשית 1951 הוחלט להקים "רשות מרכזית לאיסוף מודיעין בחו"ל",
שתהיה כפופה למוסד. גוף זה (שכונה "הרשות") היה גוף העיקרי במוסד בשנותיו הראשונות ולימים נהיה
לאגף "צומת", שעסק בגיוס ובהפעלת סוכנים.
בשנת 1952 סיים ראובן שילוח את כהונתו בתפקיד ראש המוסד ובמקומו מונה לתפקיד איסר הראל,
שהיה קודם לכן ראש הש"ב (השב"כ) ונחשב מאותה עת ל"ממונה" על שני הארגונים. הראל כיהן בתפקיד ראש המוסד עד שנת 1963, ובמהלך כהונותו המוסד גדל מכ-80 עובדים
ליותר מ-620 עובדים ועובדות, ואף הרחיב את פעילותו ועסק במגוון משימות של איסוף מודיעין ומבצעים מיוחדים.
הקמת המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים ("המוסד")
הקמת המוסד הייתה חלק מן ההבנה של ראש הממשלה דוד בן-גוריון, מייד לאחר קום המדינה,
כי יש להקים מסגרות ממלכתיות לגופי המודיעין שכבר פעלו בתקופת המדינה שבדרך.
כמקובל ברחבי העולם המגמה הייתה להקים שלוש מסגרות נפרדות: שירות מודיעין צבאי (לימים אמ"ן),
שירות ביטחון פנימי (לימים השב"כ), ושירות מודיעין הפועל בחו"ל (לימים המוסד).
מימוש תפיסת פעולה זו ארך זמן ובוצע בהדרגה. ב-30 ביוני 1948 פורק מטה שירות הידיעות
של ארגון ההגנה (הש"י), והוקמו שירותי המודיעין של מדינת ישראל. ביולי 1949 הציע ראובן שילוח,
איש משרד החוץ ומראשי המחלקה המדינית, להקים "מוסד מרכזי לריכוז ולתיאום שירותי המודיעין והביטחון",
שמטרתו להגיע לתיאום ולהכוונה של פעילות המודיעין. בן-גוריון אישר את ההצעה וב-13 בדצמבר 1949
הודיע על הקמת הגוף בראשות ראובן שילוח.
נקבע כי תאריך הקמתו הוא מועד הקמת המוסד, לימים "המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים".
גוף תיאומי זה עדיין לא עסק בפעולות איסוף מודיעין בחו"ל (שנעשו אז במחלקה ייעודית
בתוך משרד החוץ – "דעת"), עד אשר בראשית 1951 הוחלט להקים "רשות מרכזית לאיסוף מודיעין בחו"ל",
שתהיה כפופה למוסד. גוף זה (שכונה "הרשות") היה גוף העיקרי במוסד בשנותיו הראשונות ולימים נהיה
לאגף "צומת", שעסק בגיוס ובהפעלת סוכנים.
בשנת 1952 סיים ראובן שילוח את כהונתו בתפקיד ראש המוסד ובמקומו מונה לתפקיד איסר הראל,
שהיה קודם לכן ראש הש"ב (השב"כ) ונחשב מאותה עת ל"ממונה" על שני הארגונים. הראל כיהן בתפקיד ראש המוסד עד שנת 1963, ובמהלך כהונותו המוסד גדל מכ-80 עובדים
ליותר מ-620 עובדים ועובדות, ואף הרחיב את פעילותו ועסק במגוון משימות של איסוף מודיעין ומבצעים מיוחדים.
סמל המוסד
עד שנות השבעים למוסד כלל לא היה סמל גרפי שייצג אותו. עד אז נקשר למוסד באופן לא רשמי הפסוק "בתחבולות תעשה לך מלחמה" הלקוח מספר משלי כד, ו. בתחילת שנות השבעים, בעת כהונתו של צבי זמיר בתפקיד ראש המוסד, ביקשו מהעובדים ומהעובדות במוסד להשתתף במכרז פנימי ולהציע הצעות לסמל גרפי למוסד, כמו שישנם סמלים המייצגים את חילות צה"ל ומוסדות מקבילים בעולם.
סמל המוסד כפי שמוכר היום לא נבחר בתחרות זו, אלא עוצב מאוחר יותר בידי שלמה כהן אברבנאל ז"ל, שהיה המשנה לראש המוסד, איש מבצעים ובעל כישרון אומנותי ואהבה גדולה לציור.
במרכז הסמל ניצבת מנורת בית המקדש בעלת שבעת הקנים, כפי שהיא מופיעה בשער טיטוס ברומא. מסביב למנורה מופיע הפסוק "באין תחבולות ייפול עם ותשועה ברוב יועץ" הלקוח מספר משלי יא, יד, ומיוחס לשלמה המלך. ראוי שמילים אלו יתוו תמיד את הדרך בעבור המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים, שכן זהו סוד הצלחת הארגון – עשייה בחוכמה ובתחבולה.
ראשי המוסד לאורך השנים
ראובן שילוח, 1952-1949
ראש המוסד הראשון. כיהן בתפקיד זה בשנים 1949–1952.
ראובן שילוח נולד בירושלים בשנת 1909 בשם ראובן זסלנסקי. לימים בחר בכינויו המחתרתי "שילוח" לשם משפחתו.
טרם הקמת המדינה עסק בעניינים החשאיים של היישוב היהודי בארץ ישראל והיה מקורבם ואיש אמונם של דוד בן-גוריון ומשה שרת. בשנת 1931 נשלח לעיראק ולכורדיסטן, ובמלחמת העולם השנייה עבד בסוכנות היהודית והיה אחראי לקשר עם הבריטים. בתפקידו זה הוא פעל לגיוס בני היישוב לצבא הבריטי ושכנע את הבריטים לשתפם במבצעי הצלת יהודים באירופה הכבושה ובפעילות הבריטית ביבשת זו, כגון הצנחת חנה סנש וחבריה במזרח אירופה. בשנים 1945–1947 שהה בארצות הברית מטעם הסוכנות. שילוח עסק גם בתחום האיסוף המודיעיני והצליח להשיג את תוכניות הפלישה של הליגה הערבית לארץ ישראל עם קום המדינה.
לאחר הקמת המדינה הוא מונה לאחראי על המחלקה המדינית במשרד החוץ ("דעת"). שילוח השתתף בשיחות שביתת הנשק עם מצרים וירדן, ובמסגרת זו נועד פעמים רבות עם עבדאללה מלך ירדן.
לאור ניסיונו העשיר בתחום המודיעין היה אך טבעי שבדצמבר 1949 מינה אותו ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן-גוריון לתפקיד ראש המוסד (אז "המוסד לתיאום"), שהוקם על פי עצתו ושמטרתו הייתה לתאם את הפעילות של כלל גופי המודיעין של ישראל. שילוח יזם פיתוח קשרים עם מדינות הפריפריה (תורכיה, איראן ואתיופיה), יצר קשרים ראשונים עם תנועת השחרור הכורדית והקים את הקשרים עם שירותי מודיעין מערביים, שהחשוב בהם הוא ה-CIA, שירות הביון האמריקני.
שילוח התפטר מתפקיד ראש המוסד ב-1952. הוא שירת כציר המדיני בשגרירות ישראל בוושינגטון בשנת 1953, ועם חזרתו מארצות הברית מונה ליועץ מיוחד לשרת החוץ גולדה מאיר.
ראובן שילוח נפטר בשנת 1952, בן 49 במותו.